על המעבר מתיאטרון לקולנוע

"העיר הזאת" התחילה כאופרת ראפ בתיאטרון, אותה יצרתי בשיתוף שני חברי –ג'ימבו ג'יי ואיציק פצצתי, ההצגה רצה כעשור ברחבי הארץ ובעולם, וכבר מימיה הראשונים חלמתי לצלם את הגרסה הקולנועית שלה. להצגה יש את החן והיתרונות שלה אולם רק בגרסה קולנועית יכולתי לספר את הסיפור במלואו, עם כל הפרטים והעושר שאני רוצה להעביר, עם ליהוק ספציפי לכל דמות ועם יותר שליטה בעיצוב הדרמה כפי שאני רואה אותה.

מתוך ההצגה, כשחקן שעומד על הבמה וחי את הסיפור, התחלתי לדמיין רגעים שונים בסרט, איך הם יראו על מסך, על מה לתת את הדגש. כמובן שעם תחילת העבודה עצמה כל הדמיונות צריכים לפגוש את המציאות וזה החלק הקשה באמת, אך לפחות היה לי היתרון של מי שמכיר היטב את המתח, הדרמה והפוטנציאל הקומי שביצירה הזאת.

המעבר לקולנוע מביא איתו כמה אתגרים וסוגיות. למשל – איך לייצר את העיר? איך לצלם, באמצעים שיש ברשותנו, עיר שלא נראית ישראלית מודרנית, אלא לייצר עולם חדש. עולם אפל, בהשראת סרטי פילם נואר מצד אחד ובהשראת תרבות ההיפ הופ מצד שני. כך למשל בחרנו תלבושות תקופתיות ועיצוב פנים שיתכתב עם סרטי בלשים קלאסיים, אך גם לוקיישנים מלוכלכים, מלאים בגרפיטי- סממן מובהק של תרבות ההיפ הופ. גם בגרפיקות שונות שיצרנו לסרט רצינו לייצר עולם ייחודי שיש בו גם וגם- כך למשל השטרות של העיר מעוצבים בסגנון ארט דקו אך הדיוקנאות שעליהם הם של ראפרים מפורסמים מישראל ומהעולם.

עוד סוגיה היא איך ליצור שפה קולנועית שתשרת את המוזיקה ולא תלאה את הצופה. התסריט הוא בעצם שיר אחד ארוך, אך לא רציתי ליצור סרט שהוא קליפ אחד ארוך. היה ברור לי שארצה להדגיש את המהלך העלילתי והדרמטי בצילום ויחד עם זאת לא רציתי להתעלם לחלוטין מהמוזיקליות של היצירה הזאת. ביקשתי ליצור שפה בה גם הצילום והעריכה "רוקדים" על הקצב, כמו הדמויות. לא הכרתי יצירה דומה שכולה מוזיקלית ו"יושבת" על קצב ולכן זה דרש הרבה ניסוי וטעיה. עבור זה עשיתי לא מעט ניסיונות, גם בעבודה על הסרט עצמו וגם בשנים שקדמו לעשיית הסרט, ביצירות אחרות שלי.

במשך הרבה זמן שקלתי אם עלי לביים את הסרט ואני מודה שנכנסתי לעבודה עם לא מעט חששות. אחרי הכל אין לי ניסיון בלביים סרט שלם וגם לא למדתי קולנוע באופן רשמי. נוסיף לזה את העובדה שמדובר בסרט מסוגנן ואת העובדה שאני משחק בסרט בתפקיד הראשי – מדובר באתגר גדול מאוד וידעתי שאני לוקח על עצמי משימה קשה. יחד עם זאת ידעתי שיהיה לי קשה להעביר את החזון שלי ואת הניסיון שלי ביצירה הזאת לבמאי אחר, מאחר ומדובר בתסריט מאוד שונה במהותו שדורש יצירה של שפה מיוחדת עבורו. במובן זה העובדה שאני משחק בסרט דווקא הקלה עלי, שכן יכולתי להכתיב איזו רוח כללית מתוך הפריים עצמו ולא רק מאחורי המוניטור ובחדר העריכה.

ביוגרפיה – במאי ויוצר עמית אולמן

עמית אולמן – במאי, שחקן, תסריטאי ומלחין שותף – בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, יוצר ומשתתף בהצגות "העיר הזאת", "תיכון מגשימים", "גיבור" ועוד. במאי ועורך קליפים ומערכונים. הוציא שני אלבומי מוזיקה, ביניהם את "חצי סוגריים" – אלבום הספוקן וורד העברי הראשון. מייסד פואטרי סלאם ישראל. האדפטציה הקולנועית של אופרת "העיר הזאת", סרטו הראשון של עמית, הופקה לאחר ההצלחה הגדולה של המופע בעל אותו שם שהועלה בשנת 2012 בתיאטרון האינקובטור, המופע זכה למעמד פולחני וכן ב- 4 פרסי קיפוד הזהב – בימוי (עמית אולמן), כתיבה, פרס המוזיקה ופרס האנסמבל המצטיין (בפרסי כתיבה, מוסיקה ואנסמבל עמית זכה יחד עם עומר הברון – ג'ימבו ג'יי ועומר מור – איציק פצצתי) בשנת 2019 זכה בפרס נבון של משרד התרבות, עבור שימור וטיפוח של תרבויות ישראל